ספר היובלים לה

פרק לה

א ובשנה הראשונה לשבוע הראשון ליובל החמישה וארבעים קראה רבקה לבנה ליעקב, ותצוהו על אביו ועל אָחִיו לכבד אותם כל ימי חייו:

ב ויאמר הנני לעשות ככל אשר ציויתיני, כי לכבוד ולהדר יהיה לי הדבר הזה וצדקה לפני ה' בכבדי אותם:

ג וגם ידעת מיום הולדי עד היום הזה את כל מעשי ואת כל מורשי לבבי, כי יצר מחשבתי רק טוב להם כל היום:

ד ואיך אחדל איפוא מעשות את אשר ציויתיני לכבד את אבי ואת אָחִי, אמרי נא לי אמי אי זו הרעה אשר הראיתיך כי בשגם רחוק אני ממנו ושלום בינינו:

ה ותאמר אליו, בני מעודי לא ראיתי כל תהפוכות כי אם צדקה, ואומרה לך בני כי בשנה הזאת [ימלאו ימי]:

ו כי ראיתי בחלומי את יום מותי כי לא אחיה יותר ממאה וחמישים שנה, והנה מילאתי את כל ימי חיי אשר לי:

ז ויצחק יעקב על דברי אמו באמור אליו אמו כי מות תמות, בעודנה יושבת לעומתו בעצם תומה ולא נס לחָהּ:

ח כי באה ויצאה וראתה ושיניה היו טובים, וכל מחלה לא נגעה בה בכל ימי חייה:

ט ויאמר יעקב אליה באשרי אמי אם ידמו חיי לאורך ימיך ואעמוד בעצם תומי כמוך, לא מות תמותי כי אם חינם תדברי איתי על דבר מותך:

י ותבוא אל יצחק ותאמר אליו שאלה אנוכי שואלת ממך, השבע את עשו לבל יעשה ליעקב כל רע ולא ישטמהו לעולם:

יא כי אתה ידעת את יצר מחשבות עשו כי פרא הוא מנעוריו ואין חנינה בקרבו, כי מתנחם הוא להרגו אחרי מותך:

יב וגם ידעת את כל אשר עשה כל הימים, למן היום אשר הלך יעקב אחיו חרנה ועד היום הזה:

יג את אשר עזב אותנו בכל לבבו וירע לעשות לנו, את אשר משך ולקח לו את מקניך, ואת כל רכושך גזל ממך על פניך:

יד וכאשר התחננו אליו ושאלנו את אשר לנו, עשה כאילו נכמרו רחמיו עלינו:

טו וליבו רע עליך על אשר ברכת את בנך החסיד והישר את יעקב, כי אין כל רע בקרבו רק טוב כל היום:

טז ומעת שובו מחרן עד היום הזה לא עשק אותנו דבר כל מאומה, כי אם הכל בוא יבוא אלינו בעתו ובלי חשך:

יז ושמוח ישמח בכל לבבו אם נקח מידו דבר, ויברך אותנו, ולא נפרד מעימנו מעת בואו מחרן עד היום הזה:

יח והוא יושב תמיד אצלנו בבית בכבדו אותנו:

יט ויאמר יצחק אליה גם אנוכי יודע ורואה מעשה יעקב לנו, כי יכבד אותנו בכל:

כ אהבתי לפנים את עשו מיעקב באשר נולד ראשון, ועתה אוהב אני את יעקב מעשו כי הרע מעשהו מאוד ואין לו צדקה:

כא כי כל דרכיו עוול וחמס, ואין בו צדקה:

כב וגם ליבי סחרחר עתה בגלל כל מעלליו, ולא ייטב לו ולזרעו כי אם יאבדו מן הארץ ויכרתו מתחת השמים:

כג כי עזב את אלוהי אברהם והלך אחרי נשיו, אחר הטומאה וזנותם הוא ובניו:

כד ואת תאמרי אלי כי השבע אשביע אותו לבלתי המית את יעקב? וגם כי נשבע הלא כמוהו כאין ולא יעשה טוב כי אם רע:

כה וכי יחפוץ להמית את יעקב אחיו הנתן ינתן ביד יעקב, ולא ימלט מידו כי נפול יפול בידו:

כו ואת אל תיראי בעבור יעקב, כי שומר יעקב הוא אביר וברוך ומהולל מכל [...]:

כז ותשלח רבקה ותקרא לעשו ויבוא אליה, ותאמר אליו שאלה אנוכי שואלת מעמך בני והואילה נא לעשות את אשר אומר אליך בני:

כח ויאמר הנני לעשות את כל אשר תאמרי אלי, ולא אמנע את שאלתך:

כט ותאמר אליו הנני שואלת מעמך, כי במותי תשאני ותקברני אל שרה אם אביך:

ל וכי תאהבו איש את אחיו אתה ויעקב אחיך, ולא יחשוב איש רעה על אחיו כי אם באהבה יחיו יחדו:

לא למען תצליחו בָּנַי ותכָּבדו על הארץ, ולא ישמח אויב עליכם, ומצאתם רחמים בעיני כל אוהביכם:

לב ויאמר הנני לעשות את כל אשר אמרת אלי ובמותך אקבור אותך אל שרה אם אבי, באהבתך את עצמותיה כי תהיינה אצל עצמותיך:

לג וגם את יעקב אחי אוהב מכל בשר, אין לי אח על כל הארץ מלבדו:

לד ולא אגדיל לעשות באהבתי אותו כי אחי הוא, ושנינו יחד נזרענו בבטנך ויחדו יצאנו מרחמך:

לה ואם לא אוהב את אחי את מי אוהב? ואבקשה ממך גם אני כי תצווי את יעקב עלי ועל בני כאשר ידעתי כי מלוך ימלוך עלי ועל בני:

לו כי ביום אשר ברך אבי אותו, שם אותו לגביר ואותי לעבד:

לז ונשבעתי לך כי אאהוב אותו, ולא אחרוש עליו רעה כל ימי חיי בלתי אך טוב:

לח וישבע לה על כל הדבר הזה:

לט ותקרא את יעקב לעיני עשו, ותצו את [יעקב] על פי הדברים אשר דברה אל עשו:

מ ויאמר הנני לעשות רצונך, בערוב נפשי כי לא יצא כל רע ממני ומבני על עשו אחי ורק אהבה תקדמהו:

מא ויאכלו וישתו היא ובניה בלילה ההוא, ותמת בת שלשה יובלים ושבוע אחד ושנה אחת בלילה ההוא:

מב ויקברו אותה שני בניה עשו ויעקב, אל המערה אצל שרה אם אביהם: